הוא התקדם מהר, הדרך עוד פתוח.
מאחוריו השער, נשמע אז מרשרש.
הגענו למקום, אמר בקול מרגיע.
אנחנו כאן, אני כבר לא חושש.
העם אינו נוטש! אפשר להיות רגוע,
כחול לבן למעלה, הדגל התנופף.
איש הביטחון, הוזנק בשל אירוע.
חדרו לשגרירות, תבדוק מה מתרחש.
הַשאירו אותי כאן - ביקש בקול קטוע.
אני בודק, ממה אתה חושש...?
תציל! אני סוכן! - ביקש בקול כנוע.
יש לנו הוראות - ענה לו מתבייש.
והוא הושלך לחוץ, כעלה נידף ברוח.
והוא נותר לבד כולו גלוי לאש.
האם הכל אבוד? - חשב בלב רתוח.
יהונתן, האתה לא מתייאש?
הנה הם באים, הכל עכשיו תקוע.
וזוהי הבגידה, צורבת כמו אש.
האזיקים הונחו, אל הניידת נוע!
הגוף אמנם כבול, הלב בוער באש.
הבטחתם להציל - זעק בלי-קול, פגוע.
יש הוראות, אמר כשהוא לוחש.
השלכתי את נפשי, את האסון למנוע.
כי איככה ראיתי - אתכם שרופים באש.
פתאום יש מאבק, פתאום עלתה הרוח,
אחרי 20 שנה, העם פתאום רועש.
ניצלתי! הם באים! - הלב עודו פצוע,
האם יוכל גם הוא להתאושש?
אחי, אחי שלי! - שוב לא נעזבך.
מעבר לחומות השקט המייאש,
אחי, אחי שלי
אחי, אחי שלי
אחי!!!