הרב הצבאי הראשי שיגר מכתב אישי ליהונתן פולארד ובו רשמים מביקור שערך אצלו. "יהונתן, בעודך אמנם בכלא הנורא, לבך במזרח, בארץ ישראל ומה שחשוב יותר הוא שנשמתך יונתן מצויה, בכל יהודי ויהודי באשר הוא".
"חשבתי שאפגוש שבר כלי, אך בפועל, יהונתן, התגלית לי כגיבור אמיתי, כגיבור אנושי, כענק מחשבתי, כצלול לשוני, כדעתן ובכל תחום, מוצק, מיושב, שקול, בהיר, חד כתער. חשתי עונג אינטלקטואלי אמיתי בשהות המשותפת שלנו בכלא, יהונתן", כך כותב הרב הצבאי הראשי, הרב ישראל וייס, אל יהונתן פולארד בתום ביקור שערך אצלו לאחרונה בכלאו בארה"ב.
כתבת INN רותי אברהם מוסרת כי במכתב האישי ששיגר הרב וייס לפולארד ובו רשמים מביקור אצלו, כתב עוד כי "הירוק המלבלב של טרם שלכת, כמו גם חדרי הקבלה וטרקלין הכניסה המרשימים של הכלא מטעים, שלא לומר משקרים, שכן עטיפת הצלופן החיצונית, אינה מסוגלת לכסות אלא לרגע על התוך הנורא של 20 השנים, שחודשים ארוכים מהם, מוגדרים כבלתי ראויים בלשון המעטה.
במציאות הבלתי אנושית, למשל, שאתה ואסתר הנשואים שנים הרבה, אוחזים ידיים בפני באהבה רבה, אך גם בדמעה גלויה, על שאינכם מסוגלים לממש את אהבתכם ולראות פרי בטן, ולקיים את המצווה הראשונה בתורה וכל כך למה? משום הענשת הדורות הבאים? משום שאבות אכלו בוסר.. שיני בנים תכהנה?
קודם שפגשתי בך יהונתן שאלתי את עצמי לא אחת, מה מסוגל חדר צר וקטן שבפריסת ידי אדם ניתן ללא קושי לגעת בקטביו, לעשות לבן אדם נורמלי אחד? מה מסוגלות השנים לחולל, לכרסם, לחרוט בבשרו?
שנים אמרתי, לא שניים כי אם עשרים, חשבתי שנכון להכפיל את העשרים, ב 365 הימים שבכל שנה ולשלש ולרבע את השעות, הדקות והשניות, כשכל החיבורים הללו הובילו אותי לא אחת אל המחשבה שלכשנפגש אחזה בשבר אדם, בצל צילו של אדם, בשבר כלי. כך יהונתן ראיתי אותך בדמיון".
הרב וייס מציין את התפעלותו מאישיותו של פולארד, "התגלית כגיבור אמיתי, כגיבור אנושי, כענק מחשבתי, כצלול לשוני, כדעתן ובכל תחום, מוצק, מיושב, שקול, בהיר, חד כתער. חשתי עונג אינטלקטואלי אמיתי בשהות המשותפת שלנו בכלא, יונתן. ראיתי איש שפיו וליבו שווים, איש של: "לא תגורו מפני איש". אתה איש של אמת, שנלחם ואינו חושש, נלחם כיהודי מאמין וגאה.
יהונתן, בעודך אמנם בכלא הנורא בקנטקי, לבך במזרח, בארץ ישראל ומה שחשוב יותר הוא שנשמתך יונתן מצויה, בכל יהודי ויהודי באשר הוא.
זו אינה הרגשה, זו גם אינה תחושה, זו מציאות. אתה איתנו, בתוכנו, בנשמתנו, באברינו, והיום יותר מתמיד.
אנו ערבים, אנחנו כואבים, אנחנו מרגישים, אנחנו שייכים, אנחנו מתפללים, מייחלים, מקוים ובטוחים, שיום יבוא ולא רחוק הוא היום, שאתה יונתן ואסתר, האשה הנפלאה שלצידך, תגיעו יחדיו אל שערי הגאולה, אל שערי ארץ ישראל ובקרוב ממש".
כתבתנו מציינת כי הרב וייס מסר מכתב גם לרעייתו של פולארד ובו מילים לחיזוק רוחה. בין היתר כתב: "המלחמה האמיתית שאת מנהלת כנגד כל שאר העולם למען תצא האמת לאור מעוררת השתאות והתפעלות גם יחד... מבחנו האמיתי של האדם, מצוי ביכולתו לפעול כל יום, כל היום לאורך ימים ושנים, באופן ששלהבת העשיה תבער ובמלוא עוצמתה, בכל העת. כך אסתר, את מבצעת את פעולותיך".
בסיכום מכתבו אליה כותב הרב וייס: "לבסוף אסתר עשי הכל, גם ברגעים הקשים ביותר, בכדי לראות את המאורות את האמונה ואת השמחה".