כמעט כל חברי הכנסת חתמו על עצומה למען שחרורו של יהונתן פולארד שנשפט למאסר עולם בתנאים קשים בעוון ריגול למען ישראל. נאשמים במקרים חמורים וקשים יותר מאשר עוונו של פולארד, שריגלו עבור מדינות אויב, זכו לחנינה. במקרה של פולארד מפגינה ארצות הברית רישעות וקשיחות, ששותפים לה מנהיגים ועסקנים יהודים בארצות הברית. גם ממשלת ישראל אינה עושה די לשחרורו של פולארד. רוצחים ערבים משוחררים ללא תנאי כדי לרצות את פני "הנציב העליון" החדש ג'ורג' בוש, אך נושא שחרורו של פולארד כתמורה אינו מועלה כלל.
מצאנו דמיון מבהיל בין פרשת פולארד לבין פרשת הזוג יוליוס ואתל רוזנברג, שהחודש מלאו חמישים שנה להוצאתם להורג על כסא חשמלי בעבור ריגול למען ברית המועצות. כמה טראגי הגורל היהודי. חודשים ספורים לפני הוצאתם להורג של הזוג רוזנברג הוצאו להורג יהודים בצ'כסלובקיה ובארצות הגוש המזרחי בעוון ריגול למען ארצות הברית. הכל גינו את משפטי פראג, אך על המשפט בארצות הברית עברו בשתיקה.
למי שאינו זוכר את פרשת הזוג רוזנברג, נזכיר בקצרה את הפרשה. זוג יהודים, יוליוס ואתל רוזנברג, הועמדו למשפט עקב מציאת מסמכים שהעידו כביכול שבשנת 1945 העבירו את סודות פצצת האטום האמריקנית לברית המועצות. הבסיס למשפט היו נוסחאות מתימטיות שנמצאו אצל גיסו של רוזנברג, דוד גרינגלס. כל העדים וכל השופטים, ובראשם השופט אירבינג קאופמן, היו יהודים. נידונים אחרים במשפט, ד"ר פוקס וגרינגלס, נידונו לתקופת מעצר ושוחררו. נאשם אחר, ד"ר מורטון סובול, נידון לשלושים שנות מאסר ושוחרר לאחר שריצה 17 שנות מאסר.
הדמיון בין פרשת הרוזנברגים ופרשת פולארד הוא בעובדה כי גם אם נכונה האשמה שהרוזנברגים העבירו סודות לברית המועצות, היה זה בתקופה שבה ארצות הברית וברית המועצות היו בנות ברית במלחמה נגד הנאצים ובני בריתם. ועוד דמיון נאשמים בעבירות חמורות פי כמה מאלו שהועלו כלפי הזוג רוזנברג נידונו לתקופות מאסר שבין שישה חודשים לשלושים שנה, ומעולם לא הוצא פסק דין מוות במקרים כאלה.
בני הזוג הגישו ערעור, אך הוא נדחה. כמו-כן נידחו בקשות חנינה שהועברו לנשיא אייזנהאור. השופט העליון פליקס פרנקפורטר כתב חוות דעת שהזימה את פסק הדין של השופט קאופמן.
השופט היהודי קאופמן אמר בנימוק לפסק דין המוות: "אני מאמין שאתם מסרתם לרוסים את הפצצה האטומית... הפשע שלכם גרוע מרצח. מסירתכם את סוד הפצצה האטומית כבר גרמה לתוקפנות הקומוניסטית בקוריאה, שעלתה עד כה בחמישים אלף קורבנות אמריקנים, ומי יודע כמה מיליונים של בני אדם עוד ישלמו את מחיר בגידתכם". דעת הקהל היתה בעד חנינה ודיון חוזר, אך שערי הרחמים ננעלו. הזוג רוזנברג חיכה חודשים רבים לתוצאות הערעור. חוקר האטום הנודע, ד"ר אופנהיימר, אמר, כי כדי להעביר סודות אטומיים דרושים שמונים עד תשעים כרכים גדולים, ואין לייחס כל חשיבות לכמה שורות שנמצאו אצל דוד גרינגלס, שהודה שקיבלם מגיסו יוליוס רוזנברג. הקטיגור הודיע כי יובאו 118 עדים, אך למעשה הביא רק עשרים, וביניהם לא היו מלומדים הבקיאים בסודות האטום.
בשבתם בכלא כתבו בני הזוג מכתבים אחד לשני ולשני ילדיהם בגילאים תשע וארבע. המכתבים כונסו בספר "מכתבים מבית המוות" והופיעו גם בתרגום עברי. יוליוס כותב לרעייתו, ואתל כותבת לבעלה, ושניהם מחליפים חוויות. בפרוס חג הפסח כותב יוליוס: "בעוד ימים מספר יבואו ימי הפסח, חג חתירת עמנו אל החירות. מורשת תרבותית זו הוסיפה משמעות לנו, שהורחקו זה מזה ומכל אשר אנו אוהבים על ידי פרעה של זמננו".
ועדים ציבוריים פעלו למען המתקת פסק הדין והענקת חנינה לזוג. בין הקוראים לחון את בני הזוג היו מגדולי אנשי הרוח בעולם, ועמם הסופר היהודי הווארד פאסט. היו שהשוו את משפט הרוזנברגים למשפט בייליס ברוסיה. ד"ר משה סנה כתב ב"על המשמר" על "עלילת דרייפוס נוסח אמריקה" (8.8.1952). שלושה יהודים חרצו את גזר דינם של שני היהודים והגיבורים הראשיים בפרשת רוזנברג, הם הנאשמים יוליוס ואתל, השופט קאופמן, התובע אירווינג סייפול ועוזרו מ. כהן.
ב"הצופה" מאותם הימים מצאנו תיאור ההוצאה להורג בכלא סינג סינג:
"עשרה עדי ראיה נכחו בחדר המוות בעת ביצוע גזר הדין. יוליוס רוזנברג צעד אל כסא החשמל בין שני שומרים, כשלצדו הולך הרב אירבינג קוסלוב. הרב קורא באנגלית את פרק כ"ג בתהילים. מיד לאחר השלמת ההוצאה להורג של הבעל הובאה האשה לתוך חדר המוות. גם הפעם הלך הרב לפניה כשהוא קורא מזמורי תהלים"
כך, לצלילי "מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר", הוצאו להורג בני הזוג. חמישים שנה עברו מאז. בשנה הבאה ימלאו ליהונתן פולארד חמישים שנה. ממשלת ישראל וכל מי שהאפשרות בידו חייבים לפעול לשחרורו המיידי של פולארד. כאז כן עתה, נוהגים במידת הדין לחומרה כלפי יהודים, וזאת על ידי "ידידתנו" ארצות הברית.
